קריסוב נ' פסטנונה בע"מ ואח'

החלטה

לפני בקשת התובעת למתן פטור מהגשת חוות דעת רפואית ולמינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט לפי תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

רקע דיוני:

1.התובעת הגישה כנגד הנתבעות (מעסיקתה ומבטחתה), תביעה נזיקית ובמסגרתה תבעה קבלת פיצוי בגין תאונת עבודה שאירעה לה לטענתה ביום 30.4.2006, בעת שעבדה כמנהלת חשבונות אצל הנתבעת 1. בכתב התביעה שהוגש מטעמה התובעת טענה כי התאונה אירעה שעה שעשתה את דרכה לשירותים. באותה העת, עברה לטענתה ליד מכונה המיועדת לייצור פסטות כאשר לצדה של זו היו שאריות של בצק, סבון ומים, אשר גרמו לה להחליק, לאבד שווי משקלה וכתוצאה מכך ליפול.

התובעת ציינה כי, לפי ההוראות שהכתיבה הנתבעת 1, עובדי הניקיון נהגו להגיע לאזור בו היא מעדה ונפלה רק בשעות הערב.

2.התובעת טענה כי כתוצאה מנפילתה זו, נפגעה היא בכל חלקי גופה, בראש, בנפש, בצוואר, בגב תחתון ובעמוד השדרה. בעקבות התאונה פונתה התובעת לבית החולים "זיו" בצפת, עקב חבלת ראש וזעזוע מוח, שם אושפזה במשך 5 ימים.

3.במסגרת בקשתה הנ"ל טענה התובעת כי לאחר התאונה הייתה בתקופת אי-כושר במשך שנתיים וחצי. התובעת חזרה למעגל העבודה, אך בשל מצבה הרפואי ועקב צמצומים כלכליים הפסיקה את עבודתה, ומיום 1.11.2011 היא מתקיימת מגמלת הבטחת הכנסה המשולמת לה על ידי המוסד לביטוח לאומי מדי חודש.

4.התובעת אשר תמכה את בקשתה בתצהיר טענה כי, ישנם טעמים מיוחדים המצדיקים קבלת בקשתה. לדבריה, ידה אינה משגת תשלום שכ"ט מומחה. התובעת ציינה כי ניסתה לקבל עזרה מבני משפחתה אולם ניסיונותיה העלו חרס.

5.הנתבעות במסגרת התגובה אשר הוגשה מטעמן, התנגדו לאמור בבקשת התובעת, ועתרו לדחותה.

הנתבעות טענו כי, לא ניתן לבקש מינוי מומחה מטעם בית המשפט, כאשר הנתבעת עצמה לא הגישה חוות דעת רפואית כלשהי מטעמה.

הנתבעות הפנו לתקנה 130 לתקנות, לפיה בית המשפט רשאי למנות מומחה רפואי מטעמו, כאשר קיימת מחלוקת בין בעלי הדין. במקרה דנן, בהעדרה של חוות דעת רפואית מטעמה של התובעת, אין התובעת רשאית להוכיח עניין שברפואה ולפיכך אין מחלוקת בין בעלי הדין בנושא זה ובית המשפט אינו אמור למנות מומחה רפואי מטעמו.

6.לטעמן של הנתבעות, לפי הפסיקה הרלבנטית בית המשפט יפעיל את סמכותו למתן פטור בהתאם לתקנה 127, רק כאשר ישנם טעמים מיוחדים, טעמים אשר אינם מתקיימים במקרה דנן.

זאת ועוד, לטענת הנתבעות, התובעת לא השכילה להוכיח את הטענה של חסרון כיס.

דיון

7.תקנה 127 ותקנה 137 (א) לתקנות קובעות כי בעל דין הרוצה להוכיח עניין שברפואה, יעשה זאת באמצעות צירוף חוות דעת רפואית לכתב התביעה, ומשלא עשה כן, ומבלי שקיבל פטור לכך מבית המשפט, יהיה מנוע מלהוכיח עניין שברפואה מטעמו.

תקנה 127 העוסקת בחוות דעת רפואית קובעת כי:

"רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן- חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או רשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו" (ההדגשה אינה במקור, א.א.א.).

תקנה 130 שכותרתה מומחה מטעם בית המשפט מציינת:

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים לענין שבמחלוקת בין בעלי דין (להלן- מומחה מטעם בית המשפט)..."

8.שילובן של התקנות הנ"ל מאפשר לבית המשפט לפטור בעל דין מהגשת חוות דעת רפואית מטעמו, ובהתקיימותן של נסיבות מיוחדות למנות מומחה מיוזמתו, זאת מבלי שבעל דין המעוניין במינוי המומחה הגיש חוות דעת מטעמו (ראו לעניין זה רע"א 10251/02 אפריים כץ- חמים וטעים נ' דואני חנה, פד"י נז [1] 797; ראו גם (רע"א 8015/96 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' בוריסי (ניתן ביום 23.3.1997)).